החלטה בתיק ת"א 2581/00

1.         בפני בקשה למחיקת חלקים מחוות דעתו של המודד, מר יוסף קראוס, מיום 29.5.05, אשר הוגשה מטעם התובעת (על-פי החלטת בית המשפט מיום 25.7.05). הבקשה מתייחסת לשני עניינים: האחד, מתבקשת מחיקתם מחוות הדעת של אותם חלקים בהם מפרט המומחה פרטים ששמע מתוך שיחות עם " כפריים", עימם " הופגש" בשטח, "המכירים את השטח מימים ימימה ואשר מתגוררים ומעבדים אדמותיהם במקום". על-פי הטענה, המדובר בעדויות שמיעה, שאינן קבילות, ואשר אין בינן לבין מומחיות העד דבר. השני, מתבקשת מחיקתו של האמור בחוות הדעת בנוגע לאופן עריכתה של מפת המודד אליאס אנסטאס, בשנת 1946, שכן המדובר בהשערה בלבד והמומחה אינו יכול לדעת מידיעה אישית כיצד נערכה אותה מפה.

2.         לאחר שעיינתי בתגובת התובעת ובתשובת הנתבעים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, על שני ראשיה, להתקבל.

3.         בכל הנוגע לדברים המובאים בחוות הדעת מפיהם של כפריים אלמוניים, אשר רואיינו על-ידי המודד, המדובר בעדויות שמיעה שאינן קבילות, ואין בהכללתן בחוות דעת המומחה כדי להכשירן כראיות. הכלל הוא, כי התשתית העובדתית עליה מבוססת חוות דעת מומחה טעונה הוכחה ככל עובדה אחרת, בדרך הקבועה בחוק, ואולם "...נסיון החיים והאסמכתאות הנוגעות בדבר מלמדים שאין מדובר כבר בכלל גורף ונוקשה, ואנו מוצאים בפסיקה ובספרות מקרים בהם נתקבלה עדות מומחה שסמך על עדות שמיעה, בין שראו בכך דבר המובן מאליו ובין שראו זאת כחריג המוגבל לתחום מסויים" (ע"פ 566/89, 601 מרציאנו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 539, 545). כך, למשל, רשאי מומחה לסמוך על תוצאות ניסויים שערכו עמיתיו לעבודה, על נתונים סטטיסטיים שנאספו על-ידי המוסד המרכזי למחקר של משרד הפנים, על תוצאות מחקרים שנערכו בתחום מומחיותו, על ספרות מקצועית ועל כל חומר מקצועי-מדעי אחר, שהוא, כמומחה, מוכן לקבלו כבסיס אמין למסקנותיו (ע"פ 566/89 הנ"ל, בעמ' 546-545 ; י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, תשס"ד-2003, בעמ' 527-528). דוגמא אחרת היא כאשר מומחה רפואי מסתמך על הסימפטומים שתיארו בפניו הנבדק או בני משפחתו (רע"א 7265/95 שרון גלדשטיין נ' ג'נט בראל, פ"ד נ(3) 214, 217-218).

במקרים אלה קיימים בבסיס חוות דעת המומחה נתונים שהתקבלו על-ידו מכלי שני ואשר מסייעים לו בגיבוש מסקנותיו. ואולם, המדובר בנתונים אשר ניתן לבדוק אותם ולהתחקות אחר מקורותיהם. כמו כן, הצד שכנגד רשאי להביא ראיות לסתור. "בדיקת הנתונים ודרך בחירתם - באמצעות המסננת השיפוטית של מידת המהימנות שיש לייחס לעד - היא המביאה לקביעתם של הממצאים והמסקנות על-ידי בית המשפט..." (ע"פ 889/79 חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 479, 498). במילים אחרות, כאשר מומחה מבקש להיעזר בחוות דעתו בחומר מקצועי שנערך על-ידי אחרים, אין בכך פסול, ובלבד שיהא ביכולתו לפרט את שיקוליו ולהגן על החלטתו לעשות כן.

4.         לא כך הם פני הדברים בענייננו. על-פי האמור בחוות הדעת גבה המומחה עדויות של אנשים שונים, שפרטיהם לא נמסרו, אשר הצביעו בפניו בשטח על מקומות שונים המוזכרים במפות ונקבו בשמותיהם. אותן "עדויות" מובאות בחוות הדעת, ועל בסיסן מבקש המומחה להסיק מסקנות בדבר "הקשר החד משמעי שבין נסחי הרישום, מפת אנסטאס והשטח הפיזי". דא עקא, מומחיותו של המודד אינה כוללת גביית עדויות וקביעת ממצאים עובדתיים על יסודן. אין המדובר בנתון מדעי-מקצועי שהמומחה סומך עליו ומבקש להיעזר בו בגיבוש מסקנותיו בחוות הדעת, אלא בדברי "כפריים" שהובאו בפני המומחה ומסרו לו נתונים שונים.
על-פי דיני הראיות, בעל דין מביא את עדיו בפני בית המשפט ולא בפני המומחה מטעמו. כאשר הדבר לא נעשה, לא ניתן להפוך את חוות דעת המומחה כ"צינור" להכשרת עדויות שמיעה כראיות קבילות.

5.         אשר לתיאור שבחוות הדעת בדבר אופן עריכתה של מפת המודד אנסטאס בשנת 1946, אך מובן כי אין באפשרותו של המומחה להעיד בענין זה - לא בתוקף מומחיותו ולא מידיעתו האישית.

6.         על יסוד כל האמור לעיל, דין הבקשה למחיקת חלקים מחוות הדעת להתקבל. בנסיבות הענין, ניתן להימנע מלערוך את חוות הדעת בשנית ולהסתפק בכך שאותם חלקים בחוות הדעת אשר סומנו בעט סימון צהוב על-ידי ב"כ הנתבעים במסגרת הבקשה, ייחשבו כמחוקים.

הוצאות הבקשה ושכר טרחה בגינה יובאו בחשבון במסגרת קביעת החיוב בהוצאות ובשכר טרחה בפסק הדין.

ניתנה היום כ"ז בכסלו, תשס"ו (28 בדצמבר 2005) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.